חינות

חינה,  טקסים ואמונות

קיימות עדויות ארכיאולוגיות על שימוש בחינה כבר לפני 8,000 שנה. כבר אז החינה שמשה לעטר את ידי האדם בציורים הקשורים לאלת הפריון. השימוש בחינה והאמונה בסגולות הטמונות בה, בעיטורים שמצויירים באמצעותה, וכן הטקסים הסמליים בטקס החינה הם עתיקי יומין ונמשכים בצורות שונות עד היום.

חינה במצרים הקדומה

המצרים הקדמונים האמינו שמריחת חינה על הפרקים תשמור על גמישות הידיים והרגלים, ואילו מריחת חינה על העור מגנה מפני השמש. הם גם נהגו לצייר בחינה על גופות החנוטים. המצרים הקדומים נהגו לצייר הירוגליפים על העור כדי להביע משאלות והגנה מפני הרוע. חלק מהציורים סימלו את משאלתם שיזכו לחיות בעולם הנצח.

תקופת התנ"ך והמישנה

החינה, בשמה המדויק כופר לבן, הגיע לארץ ישראל ממצרים בתקופת בית ראשון. הצמחים גודלו באזור עין גדי שהיה רווי מים שכן זהו צמח שאוהב מים וחום. הכופר מוזכר בשיר השירים כסמל לאהוב "אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי". גם במשנה מוזכר הכופר כאחד מצמחי הבושם של ארץ ישראל: ורד, כופר, קטף ולוטם. בתקופה זו האמינו שמשחה שהוכנה מצמח זה טובה לטיפול בדלקות בדרכי השתן.

טקסי חינה להרחקת שדים

טקס החינה הוא בבסיסו טקס פריון שאותו מקיימים מספר ימים לפני החתונה. הצבע האדום של החינה מסמל גם הוא פוריות והמרקם הבוצי החום-אדמדם מסמל את אמא אדמה, מקור הגדילה והצמיחה. הימים שלפני החתונה נחשבו לימים מסוכנים שכן השדים אורבים לחתן ולכלה כדי לעכב בעדם מלהינשא. לכן ציירו על גופם של החתן והכלה ציורים  בצורת מעוינים שמטרתם לגרש את השדים והרוחות.

קמעות וסגולות

הכלה התימנית בטקס החינה עטויה תכשיטים רבים ופרחים בעלי ריח בושם משכר, שלכל אחד מהם סגולות וסמליות. בין כל התכשיטים נמצא תכשיט משולש שנקרא כורטה, המקושט ברקמה. אצל הכלה צבעו אדום ואצל החתן ירוק. זהו בעצם קמע שבתוכו נמצאים עלים שונים המשמשים להגנה מעין הרע, רוחות ושדים. גם לצורת המשולש יש כוח מגן מפני כוחות הרשע שמאיימים על האדם בתקופות חיוביות בחייו כמו חתונה ולידה. מעניין לראות בהקשר זה שהמגן דוד עשוי בצורת שני משולשים מחוברים.

לפני החינה כדאי להקפיד על דיאטה קלה שתעניק לך מראה מרשים יותר.